אם היה כל עקרה של תורה רק כדי להכשיר את הנפשות במוסר והרגשת הרוחניות לפי ההוה לבדו , אז היתה באמת אפשרות לה להשתנות בכל דור לפי ההכרה של הדורות . גם אז לא היה המעשה ושמירתו , בכיוון ודיוק עם כל הלמודים שמסגלים השמירה המעשית , נוטלים חלק בראש . אבל , כיון שתכלית התורה היא לא ההוה לבד כי אם העתיד , והעתיד היותר רחוק והיותר גם כן נשגב ורחב , וכל המעשים והמצות שבתורה הם שלשלאות גדולות שמקשרות את ההוה אל העתיד , על כן השמירה המעשית היא עיקר גדול . הכוזרי בנה יסוד ספרו על הפתגם ' כונתך רצויה אבל אין 1 מעשיך רצויים ' , ומזה נסתעפה התולדה שדיוק המעשים הוא עיקר גדול בתורה . אמנם , דורינו צריך לבאור פרטי למה המעשים הם עיקר , והם מוצאים בהמעשים רק את חיצוניות הדת , ועל כן הם קרובים לזלזל בהם . הם משקיפים על כל הדתות בשוה , ואינם שמים אל לב הבדלה של היהדות 2 ותורתנו מכל תורה ודת . רבשקה דבר על אלהי ישראל כעל אלהי הגוים , מבלי דעת את ההבדל הרחב באין תכלית . ובני דורינו אינם נזקקים להבין את ערך ההבדל שבין תורת ישראל , שעל כל פנים כל חכם לב יודה שהיא גברת הדתות , לכל תורה ודת . על כן , עלינו לבאר לעי...
אל הספר