מתוך אגרות מוסר ללוקיליוס ( ספר א , ) 12 סנקה ללוקיליוס ידידו , רוב שלומות ( 1 ) בכל אשר אפנה , אראה הוכחות לזקנותי . ביקרתי באחוזתי שבכפר והחילותי מתלונן על ההוצאות המתחייבות מתחזוקת המבנה הנשחק והולך . אמר לי המשגיח , כי אין לתלות האשם ברשלנות מצדו , שהרי עשה ככל יכולתו , אבל הבית כבר ישן . את זה הבית בניתי במו ידי : מה אפוא נכון לי , אם אבנים בגילי ככה תתפוררנה ? ( 2 ) רגזתי עליו וניצלתי את ההזדמנות הראשונה להביע כעסי . " ברור " , אמרתי , " שעצי הדולב הללו הוזנחו : עלים להם אין . מה סבוכים ויבשים ענפיהם , מה קמוטים ובלים גזעיהם ! לא היה קורה כדבר הזה לו עדר מישהו סביבם , לו השקה אותם " . הוא נשבע בחיי , כי הוא עושה הכול ואינו חוסך מאמציו בשום עניין , אבל העצים כבר זקנים . יישאר נא הדבר בינינו : אני נטעתי אילנות אלה , אני ראיתי את ראשית עלוותם . ( 3 ) פניתי אל דלת הבית . " מי האיש הזה " ? שאלתי , " זה התשוש , שבצדק העבירוהו אל מפתן הבית ? הרי עוד מעט תצא נשמתו . היכן מצאת את זה הטיפוס ? מדוע חפצת לקבור מתיהם של זרים " ? אך אותו האיש השיב לי : " אינך מכיר אותי ? אני פליקיו . נהגת להבי...
אל הספר