פרק מו הוא פרשה המורכבת מארבע נבואות . הנבואה הראשונה היא תיאור היתולי של אלוהי בבל הנמלטים מעירם להינצל מידו של כורש העומד לכבשה ( פסי א ד . ( תיאור הלעג גורר אחריו את הנבואה השנייה שהיא פולמוס נגד עובדי האלילים ( פסי ה ז . ( עניינה של הנבואה השלישית ( פס ' ח יא ) הוא בלעדיותו של ה , ' וכשם שהנבואה הראשונה לועגת לאלוהי בבל הנמלטים מפני כורש , כך גם הנבואה השלישית מכריזה על בוא כורש , העיט שה ' קראו ממזרח ( פס ' יא . ( הנבואה הרביעית ( פסי יב יג ) נוזפת במפקפקים בבוא הגאולה . הפרשה נסמכת לנבואה הקודמת במספר רב של מלים וביטויים משותפים , ראה לעיל , עמ י . 27-26 גם יש לה שיתוף תוכני עם הנבואה הקודמת : בחלק הראשון של הנבואה הקודמת ( מה , א ז ) מדובר על כיבושי כורש , וכאן מדובר על פסילי אלוהי בבל המוברחים מעירם . הנבואה הראשונה כאן ( פס ' א ד ) מאופיינת בחזרות רבות על שורשי מפתח : נש " א , חמש פעמים ; סב " ל , פעמיים ( פס ' ד ;( עמ " ס , פעמיים ( פס ' א , ג ;( ומל"ט , פעמיים ( פס ' ב , ד . ( מבחינה סגנונית הפרשה כולה מאופיינת בלשונות ציווי : "שמעו " ( פס ' ג , יב " ;( זכרו" ( פס' ח , ט ;( ...
אל הספר