שתי נבואות סמוכות שהמשותף להן הוא דימוי ירושלים לאשה . בנבואה הראשונה ( פס ' א י , ( הפותחת ב " רני עקרה , " ירושלים מדומה לאלמנה עקרה , והשנייה ( פס ' יא יז ) פותחת ב " עניה סערה . " בנבואה הראשונה האנשת ירושלים נמשכת ומועצמת . בנבואה השנייה היא כמעט ונעלמת לאחר הפתיחה . המוטיב של האנשת ציון כאשה שוממה ואלמנה שאול מהדימוי של האלה האם הבוכה ומתאבלת על עירה שחרבה בספרות המיסופוטמית . שתי הנבואות קשורות זו בזו גם בקשרים לשוניים וספרותיים : הראשונה פותחת בקריאה מרובעת המתארת את מצבה העגום והמדוכא של ירושלים , המכונה "עקרה , " "לא ילדה , " " לא חלה , " "שוממה " ( פס ' א ; והשווה פס ' ו , "עזובה ועצובת רוח . (" הנבואה השנייה נפתחת בקריאה משולשת המתייחסת לעוגמת נפשה של ירושלים : " עניה סערה לא נחמה . " וכשם שבנבואה הראשונה יש הבטחות רבות לשיקומה של ירושלים ולגידול מרובה של בניה ( פס ' א ג , ( כך בנבואה השנייה מתוארים בניינה המפואר של העיר ( פס ' יא יב , ( חוסנה ( פס ' יז , ( והבטחה שכל בניה יהיו "למוך ה' ורב שלום בניך" ( פס ' יג . ( ובשתי הנבואות חוזרים דברי העידוד : "אל / לא תיראי " ( פס ' ...
אל הספר