לאחר הנבואה על מואב מובאות נבואת פורענות על עמון , שכנתה מצפון , ועל אדום , שכנתה מדרום . על אף הקווים המשותפים לשלוש הנבואות על עמי עבר הירדן ( ראה לעיל עמ י ( 757 מיוחדת הנבואה לעמון בהצגת הפורענות כעונש לא רק על יהירות וגאווה ( פס ' ד ) אלא גם על פשעים כנגד ישראל , השתלטות על ערי שבט גד . כתוצאה מכך נאמר , שלישראל תיצמח טובה ישירה ממפלת עמון "וירש ישראל את יורשיו " ( פס ' ב . ( הרקע ההיסטורי המדויק למעשי עמון אינו ברור . ליחסים בין ישראל ועמון היתה מסורת ארוכה של סכסוכי גבול , תוצאה ישירה של המציאות הדימוגרפית מדרום לנחל יבוק . האיזור שבין הירדן ממערב למדבר ממזרח היה מאוכלס בישראלים ובעמונים . האוכלוסייה הישראלית , בעיקר בני גד , התרכזה סמוך לירדן , ואילו העמונים ישבו ממזרח להם , בסביבות רבת עמון , בהרים על גבול המדבר , וניסו להתפשט מערבה , לאזורים הפוריים יותר . לא היה אפוא גבול ברור בין שתי האוכלוסיות . הד למאבקים טריטוריאליים שהיו מלווים לפעמים בהתנצחויות פוליטיות יש בכתובים על תקופת ההתנחלות ( במ ' כא , כא כד ; דבי ב , יז יט , ( השופטים ( שופ' יא , יב כח ) ושאול ( שמ '' א יא . ...
אל הספר