בפרשה זו שני חלקים המשלימים זה את זה . בחלק הראשון ( פסי א זו מסכם הנביא פעילות של עשרים ושלוש שנים , ומתמצת את המאפיין העיקרי שלה : הזהרות נבואיות מפני פורענות קשה שתבוא על ישראל אם לא ייטיב דרכיו , הזהרות שנדחו על ידי העם . סיכום זה מהווה מבוא לחל ק השני ( פס' ח יד , ( בו מובאת התוצאה : הפורענות היתר , לבלתי נמנעת . מסמן זאת נצחון נבוכדראצר בכרכמיש בשנת 605 לפםה '' נ , שקבע את מעמדו כשליט האיזור ופתח את מסעות הכיבוש שלו דרומה , לעבר ארץ ישראל ומצרים . מכאן חשיבות התאריך שנמסר בראש הנבואה , שנת ארבע ליהויקים 604-605 ) לפםה . ( נ " אכן , אין זו הפרשה היחידה בספר הנושאת אופי מסכם ונסמכת על שנת ארבע ליהויקים ( ראה על כך עמ ' , 749-748 , 666-663 וכן עמ ' . ( 16-13 בהצביעו על אירועי אותה שנה מרמז הכתוב , שיש להבינם בהקשר תיאולוגי , ולא רק במסגרת היסטורית : בבל היא המכשיר להגשמת איומי האל , שנמסרו לעמו על ידי ירמיהו במשך עשרים ושלוש שנות פעילותו הנבואית , שקדמו לתאריך זה . השקפה זו על עלייתה של האימפריה הבבלית היא ברוח נבואותיו של ישעיהו בן אמוץ על אשור , שתוארה כשבט אף ומטה זעם ביד ה , ' ...
אל הספר