ההכרזה החריפה "לא אחמול ולא אחוס ולא ארחס מהשחיתם " ( יג , יד ) מסכמת את הפרשה הקודמת , שלא הדגישה את סיבת הפורענות - חטאי העם . הסבר עקיף למלים הקשות שבהכרזה זו יש בהסמכת פרשתנו אליהן . עולה ממנה , שאף לאחר שהוגלה חלק מן העם ( פס ' יח יט ) עדיין היה ליהודה סיכוי להציל עצמה , אך היא החמיצה זאת בהתעלמה מהטפות ירמיהו להיטהר . הפרשה פותחת ומסיימת בהדגשת תחושת הזמן האהל וכלה עד לפורענות הסופית . האמירות "לא תטהרי , " "מתי עד " ( או "עד מתי , " ראה בפירוש פס ' כז ) החותמות את הפרשה , מלמדות שהעם לא שעה להזהרה שבפתיחתה "תנו לה ' אלהיכם כבוד בטרם יחשך " ( פס ' טז . 1 מן הפרשה עולה המתח בין תקוות הנביא , שבני יהודה ישובו מחטאיהם ויינצלו , לבין הכרתו שלא כך יהיה . לצד ההזהרות , כגון "ואם לא תשמעוה " ( פס ' יז < "ומה תאמרי כי יפקד עליך" ( פס ' כא , ( המרמזות , שהפורענות אינה גזירה שאין להשיבה , יודע הנביא שהעם לא יוכל להיטיב דרכו ( פס' כג , ( הפורענות היא מוחלטת ( פס ' כד , כה ) וירושלים לא תיטהר עוד ( פס ' כז . ( מתח זה הולם גם את דמות הנביא בפרשה . דברי הפורענות יוצרים רושם של אדם נוקשה , אך ב...
אל הספר