הסיבת הנבואות השנייה בספר ירמיה מוסיפה על קודמתה נדבך חדש לחלוטין , המאפיין אותה , עומד במרכזה , ונותן טעם לאבחונה כחטיבה ביחס לקודמתה ולבאה אחריה , והוא דמותו של ירמיהו . דמותו של הנביא כפי שהיא ניבטת מבעד לדברים שאמר בסגנון אוטוביוגרפי בשירה ובפרוזה , ומבעד לסיפורים קצרים על הנביא ולדברים אישיים שהאל היפנה אליו . הכתובים הבולטים בחטיבה המצביעים על מאפיינים אלה הם : יא , ו , ט , יד , יח כג ; יב , א ו ; יג , א יד ; יד , יא יד ; טו , א ב , י כ ; טז , א יג ; יז , ה יח ; יח , א יב , יח כג ; יט , א טו ; כ , א יח . כך , לאחר שבחטיבה הראשונה הציצה רק במרומז אישיותו של ירמיהו , בחטיבה השנייה היא מתגלית בבירור : נביא שנפשו קרועה בין ודאות הפורענות שתבוא לבין השאיפה לבטלה ; אדם רגיש , מתייסר , מבודד מבחינה חברתית ומאוים ברצח , ולעתים חש שאף אלוהיו אינו תומך בו . על אף כל זאת הוא דבק במסירות בשליחותו הנבואית . בחטיבה זו חוזר ומופיע מוטיב התפילה - תפילת הנביא ( יא , יד ; יד , יא ; טו , א ב ; טז , יט כא ; יח , כ כג ) או תפילת העם ( יד , ז ט , יט כב ) - אשר תורם להידוק הקשר בין הקטעים האישיים לבין ...
אל הספר