פרשה זו משתלבת במגמת העורכים של החטיבה הראשונה בספר ( ראה עמ ' , ( 123-122 להציג את תקופת פעילותו הראשונה של ירמיהו ואת השינוי המודרג שחל בהערכתו את העם ועתידו . בראשית התקופה עוד האמין , שניתן למנוע את הפורענות , משהתברר לו שהטפותיו אינן מועילות הבין שהחורבן בלתי נמנע . שלב זד , משתקף בפרשתנו . לפיכך סודרו בה לסירוגין רק תיאורי אסון ( פס ' א ו , ט , יא יב , כב כו ) ותוכחות המצדיקות אותו ( פס ' ו ח , י , יג כא , ( כשהנביא עצמו קורא לאל להחמיר בדין ( פס ' יא . ( שלא כבפרשה הקודמת אין כאן כל קריאה לחזור בתשובה , אף לא תקווה להינצל מן הפורענות . במקומה יש בה מבט מסכם לאחור : "והקמתי לכם צפים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב" ( פס ' יז , < הסירוב להישמע לנביאים סתם את הגולל על התקוות להצלה . רק פסוק אחד יוצא דופן ברמזו , שעדיין לא נגזר הדין סופית : "הוסרי ירושלים פן תקע נפשי ממך פן אשימך שממה ארץ לוא נושבה" . ( ח ) אין לתמוה על 'חריגה ' זו , שכן הפרשה נערכה מנבואות עצמאיות , שהלמו את המגמה הכללית של העורך והוא לא מצא לנכון לקצץ בהן רק כדי שתתאמנה בדיוק נמרץ למגמתו . מגמר , נוספת בעריכה ( ...
אל הספר