ג כי כהו אמר יהוה לאיש יהודה וליתום נירו לכם ניר ואל תזךעו אל קצים : ד המלו ליהוה והקרי עךלות לבבנכם איש יהודה וישבי ירושלם פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפ ני רע מעלליכם : [ ג ד ] שני פסוקים אלה הם דברי גישור בין הפרשה הקודמת לפרשה זו . [ ג ] נירו לכם ניר - "הוו למדין מעובדי האדמה , שנרים ( חורשים ) אותה בימי הקיץ להמית שרשי העשבים שלא תהא מעלה קוצים בעת הזרע בחורף , אף אתם הטיבו מעשיכם בטרם תבוא עליכם הרעה , שלא תהא תפילתכם נמאסת כשתצעקו" ( רש . ( י '' ניר - תלם חרוש , כמו הושע , המקביל ניר לחריש במשל שלקחו דומה : "נירו לכם ניר ... חרשתם רשע" ( הוי י , יב יג . ( אל קצ י ם - בתוך קוצים , כגון "נחבא אל הכלים " ( שמ " א י , כב . < [ ד ] המלו לה' - אל תסתפקו במילה הגופנית אלא הכשירו את לבכם כדרך שה ' רוצה . ערלת הגוף מרחיקה את הגבר מקהל ה ' " ) וערל זכר אשר לא ימול ... ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" , בר ' יז , יד . ( והסרו ערלות לבבכם - הלב אטום על ידי בשר עורלה , כביכול . זהו דימוי לעקשות המונעת מן העם ללכת בדרך ה . ' השווה : "ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד" ( דבי י , טז . ( חמתי -...
אל הספר