החטיבה הפותחת את הספר מורכבת משמונה פרשות שעיקרן דברי תוכחה ופורענות לעם , ובסופן נספח קצר . הפרשות הן : ב ; ג , א-ד , ב ; ד , ג לא ; ה ; ו ; ז , א-ח , ג ; ח , ד-ט , כד ; י , א טז ; ונספח י , יז כה . על נימוקי החלוקה ראה במבואות לכל פרשה . מסידור שבע הפרשות הראשונות מתקבל רצף מתפתח : מן הקל אל החמור , ממצב שבו עדיין היתה תקווה לעם אם יחזור בתשובה , ועד לתקופה שבה נקבעה ודאות החורבן . הפרשה הראשונה ( פרק ב ) רובה תוכחה על כפיות הטובה של העם ואיומים בעונש ; הפרשה השנייה ( ג , א-ד , ב ) מביעה תקווה לתשובה העשויה להציל את העם מפורענות ; הפרשה השלישית ( ד , ג לא ) משקפת ניסיון אחרון של הנביא לבטל את הפורענות , אף שכבר מתחוור לו שהסיכוי לכך קלוש ; הפרשה הרביעית ( פרק ה ) מצביעה על המסקנה הכואבת של הנביא , שאפסה התקווה לבטל את הפורענות שנגזרה ; ולפיכך הפרשה החמישית ( פרק ו ) מורכבת רק מתיאורי פורענות ואמירות המצדיקות אותה . אלה מובילים לקראת הפרשה השישית , ששיאה נבואה על תורבן המקדש ( ז , א-ח , ג ) כשאחריה הפרשה השביעית ( ח , ד-ט , כד , ( שרובה קינות על חורבן שהנביא חווה ורואה בחזונו . לפרשה ...
אל הספר