הניסיון להבין את מבנה הספר כולו על פי עקרונות סידור ספרותיים , כרונולוגיים או עניניים , נתקל בפרשות שאינן נענות להסברים מסוג זה . הדוגמות הבולטות הן : פרשה שמינית ( י , א ט , 0 ופרשה עשרים ושלוש ( כא , א י . ( במקרים אלה יש להסתפק בהסברים פחות מהותיים הקשורים אולי בתרבות החומרית של התקופה . אם נניח שמרבית החומר הספרותי בישראל נכתב על מגילות , שאורכן מוגבל ( ראה עמ' , ( 678-677 או אז תובן התופעה של כתיבת מגילות קצרות , העשויות לכלול רק מבחר כתובים מאלה שהובאו במגילה השלמה של ספר ירמיה . העתקתן של מגילות כאלה עשויה היתה להיות מלווה בשיקולי עריכה שאינם הולמים את הספר בשלמותו ואפילו מקום ריק שנותר בסוף המגילה יכול היה לזמן תוספת קטע , רק משום שהתאים באורכו . וכיוון שמאוחר יותר עשויה היתה מגילה כזאת להיעתק למהדורה של הספר השלם , נתקבל סידור שכיום קשה להבינו . שיקול מעין זה עשוי להיות חתימת המגילה בפסקה מרשימה , אף אם היא מנותקת מן ההקשר . זהו ההסבר המוצע בפירוש לפרשה שמינית ( י , א טז , ( המסיימת את החטיבה הראשונה בספר , ואפשר שהוא תקף גם באשר לנבואה החריגה טז , יט כא ( ראה עמ ' . ( 372 בדו...
אל הספר