כל עמדה ביקורתית בשאלת חיבור ספרי הנבואה ראוי לה שתתבסס על הנחות מתודולוגיות בהירות וגלויות . הנחה מוקדמת הקובעת שיש לייחס לירמיהו רק נבואה שהוכח בוודאות שהוא מחברה ואין כל אפשרות לפרשה גם על תקופה אחרת , תביא בהכרח לשלילת האותנטיות של כל הנבואות ואף לסברה , שירמיהו הנביא הוא דמות ספרותית יותר משהיה דמות היסטורית ( כך קארול בפירושו , עמ ' . 81-55 וראה עמ ' . ( 27 הנחה מוקדמת הפוכה , לפיה רק נבואה שזמנה המאוחר לירמיהו מוכח מעבר לכל צל של ספק תישלל מירמיהו , תביא בהכרח לקביעה , שכל הנבואות בספר למעט חריגים בודדים , הן של ירמיהו ( כמסקנת קויפמן . ( את שתי העמדות הקיצוניות האלה יש לדחות . הראשונה שוללת מראש כל אפשרות לייחס נבואה לנביא כלשהו , שהרי אי אפשר להביא עדויות מוחלטות לייחוס כזה . ואולם קיומן של נבואות הוא נתון עובדתי ואם כך הרי היו נביאים שחיברו אותן . אי לכך אין הצדקה מקדמית שלא לייחסן לנביא ששמו נקרא עליהן , רק משום שבטבע הדברים אי אפשר להוכיח זאת מעל לכל ספק . אשר לעמדה השנייה : אין להכחיש ( אלא אולי מטעמים של דוגמה דתית ) שחלק מספרי הנבואה הם אסופות של כתובים מתקופות שונות וממ...
אל הספר