שתי גישות יסוד מנוגדות קיימות בעניין חיבורו ועריכתו של ספר ירמיה וכל אחת מהן , בעיקר השנייה , כוללת מגוון של עמדות , שאין ביניהן ניגודים עקרוניים . הגישה המאחדת , המיוצגת באופן מובהק ביותר על ידי י ' קויפמן , מדגישה את אחדותו של ספר ירמיה : " ניתנה רשות להניח , שלס ' ירמיה יש רק שני מחברים , ירמיהו וסופרו הנאמן = ) ברוך בן נריה . י " ה ) ואין בו ( חוץ מפרק נב < שום מלה , שנוספה במכוון ביד אחר " ( תולדות האמונה ג , עמ' ;( 410 "הספר לא היה נתון לעבודים ולעבודי עבודים " ( שם , עמ ' ;( 409 מעיון בספר " אפשר ללמוד , כמה מגובש היה נוסח הנבואות כבר בעצם שעת יצירתן הראשונה " ( שם , עמ' . ( 407 ואלה הם הנדבכים העיקריים בשיטתו של קויפמן : ( 1 ) "הקרע בין הנבואות שבספר זה ובין המציאות ההיסטורית הוא מופלא ביותר ... נבואות ש'נתיישנו ' ( כלומר : לא התגשמו . י " ה ) לא עובדו ולא תוקנו ( הדגשה במקור . י '' ה ) אלא נמסרו לנו בהויתן הראשונית , המיושנת . " מכאן המסקנה : "חומר הנבואות ... נתגבש באותיותיו כבר בחיי הנביאים עצמם" ( שם , עמ' . ( 404 ( 2 ) "בכל הגוש הראשון של הספר , פרקים א-יט , אין בבל ומלכה ...
אל הספר