בספר ירמיה כתובים של שירה ושל פרוזה ( ראה פירוט לקמן ) ואפשר להצביע על הגושים שבהם הם מרוכזים . גוש שעיקרו שירה : פרקים ב-כג ; ל-לא ; מו , א-נא , נח . גוש שעיקרו פרוזה : פרקים א ; כד-כט ; לב-מה ; נא , נט-נב . מיון זד , מניח שיש מקום להבחנה בין שירה ופרוזה במקרא , השקפה שיש חולקים עליה מבחינה עקרונית . הטענה שמבטאה המובהק הוא קוגל היא שאין במקרא שירה של ממש , בשל העדר חריזה , מקצב ומשקל סדירים . עוד נטען , שתקבולת הצלעות , ( paralieiismus membrorum ) שמאז ימי De ) R . Lowth { sacra poesia Hebraeorum , 1753 ( וכבר קדמו רד " ק בהגדרה "כפל העניין במלים שונות ( " נחשבת לסימן היכר של שירת המקרא היא מאפיין מפוקפק , לפי שניתן לזהות 'תקבולות' בכל המגבשים של ספרות המקרא ולאו דווקא בכתובים המקובלים כ ' שירה . ' אולם גישה זו מקורה בהערכת השירה והפרוזה כשתי רשויות ספרותיות שתהום ביניהן , הערכה שאינה הולמת לא רק את שירת המקרא , אלא שירה בכלל . במקום זה יש לתאר את השירה והפרוזה כשני קצוות של קו רציף , שנקודותיו נפגשות במרכז וכך יובן קיום כתובים של שירה וכתובים של פרוזה מובהקים , כשביניהם כתובים שאופ ...
אל הספר