לשונו של ספר ירמיה היא העברית המקראית הקלסית . לבד מפסוק אחד אין בו קטעי ארמית , המאפיינים ספרות מקראית שנכתבה בעיצומה של התקופה הפרסית ( כגון ספר עזרא ) או היוונית ( ספר דניאל . ( אין בספר גם השפעה מהפרסית - סממן לשוני מאוחר נוסף ( כגון בספר אסתר ) ואף לא קרבה יתרה ללשון חז"ל המאוחרת ( המאפיינת ספרים מאוחרים כשיר השירים וקהלת . ( הפסוק הארמי היחיד בספר הוא : "כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה " ( יר ' י , יא ) ולשונו הארמית מתבארת מתוכנו ומהקשרו . הוא בא כסיכום לנבואה נגד האלילות , המגנה את "דרך הגרם " ( י , ב , ( "חקות העמים " ( שם , ג ) ומציגה את אלוהי ישראל "מלך הגרם" כנגד "חכמי הגרם " ( שם , פס' ז . ( אפשר להבין מדוע פנייה ישירה לגויים תנוסח בארמית ולא בעברית . עם זאת השימוש בצורה הארמית המאוחרת "ארעא" ( לצד הצורה הקדומה יותר "ארקא . " על כך ועל לשון נבואה זו בכלל ראה עמ ' , 294-292 ובפירוש לפס ' י ) יכול להעיד על ניסוח סופי מאוחר של הפסוק . מכל מקום אין זו אלא חריגה בודדת מן האופי הלשוני של כלל הספר . בתחום הכללי של העברית המקראית הקלסית י...
אל הספר