מבוא ההתארגנות הציונית הדתית הראשונה במצרים הייתה בשבט תרע״ט ( פברואר , ( 1919 עם ייסודה של ״אגודת המזרחי״ בקהיר , כסניף לתנועת ״המזרחי״ שבארץ ישראל . מייסדיה היו רבנים ספרדים ואשכנזים בקהיר , ״אנשים רבים מסלתה ושמנה של העדה״ הצטרפו אליה , והחכם באשי , ר' רפאל אהרון בן שמעון , נבחר לנשיא הכבוד שלה , אולם נראה 1 שהיא לא האריכה ימים . ההתארגנות הציונית הדתית השנייה הייתה בדצמבר , 1928 בעקבות הרצאתו של הרב מאיר ברלין ( בר אילן ) ב״מועדון העברי״ בקהיר , שבה העלה את הרעיון לייסד סניף של ״המזרחי הצעיר״ . ואכן , קבוצת צעירים דתיים ייסדה את ״המזרחי הצעיר״ בקהיר כסניף של ״המזרחי הצעיר״ בארץ ישראל , וכחמישים חברי הסניף פעלו 2 בתוך ״המועדון העברי״ . גם התארגנות זו לא האריכה ימים . ההתארגנות השלישית והמשמעותית ביותר של הציונות הדתית במצרים החלה בתקופת מלחמת העולם השנייה . אירועי המלחמה הביאו להתקרבות הדדית בין " היישוב הלאומי" "] היישוב [ " והמוסדות הציוניים [ להלן : ההנהלה הציונית ] בארץ ישראל לבין יהודי ארצות האסלאם . בקרב יהודי מצרים גברו הפתיחות כלפי התנועה הציונית ונכונותם של צעירים להצטרף לת...
אל הספר