נריה גוטל "את אשר יאהב – יוכיח" מורכבות יחסו של הרב שאול ישראלי אל אישיה, מוסדותיה ומשנתה של הציונות הדתית

" הרב שאול ישראלי כלול היטב בזיכרון הקולקטיבי של הציונות הדתית , " אך הוא " אינו כלול כלל בזיכרון הקולקטיבי של התרבות הישראלית הכללית" – כך קבע , וכנראה 1 בדין , העתונאי המשכיל מר אדם ברוך . אמירה זו מניחה כנראה כי לכל הפחות " בזיכרון הקולקטיבי של הציונות הדתית" הרב מוכר באופן נכון ואמתי , מדויק ואותנטי – ולא היא : דומה כי גם הציבור אשר אמור להכיר את הרב ישראלי , לאמתו של דבר מצייר לעצמו דמות אחת , אך הרב ישראלי הוא דמות אחרת . הוא מצייר לעצמו דמות " שטוחה" למדי , פלסטית מאוד וחד ממדית , בעוד שהדמות מורכבת הרבה יותר , מרתקת הרבה יותר . אמת , עד עתה לא רבים נתנו דעתם , במפורש ובהבלטה , לעיון ממוקד במשנתו של הרב 2 ישראלי , ברם דומה כי לא נחטא לאמת אם נאמר שדרך כלל רואים ברב ישראלי דגם 4 3 של " רבנות ציונית , " " נציג מעולה של הרבנות הראשית ושל הציונות הדתית "ו , " נציג 5 סמכותי של ציונות דתית . " 1 א' ברוך , בתום לב , ירושלים , 2001 עמ' . 109 את הסיבה לנתק ברוך תולה במידה רבה ברב ישראלי עצמו : " הרב ישראלי לא התכתב עם התרבות הישראלית הכללית , ורק איחל לה למצוא את דרכה אל המקורות היהודיים...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן