כדי להבין את מכלול הקשרים הגלויים והסמויים בין הסיפורים , יש להניח שקיימים קודים ספרותיים תרבותיים המזינים את יוצרי הסיפורים ביצירתם , ואת קוראי הסיפורים בהבנתם . עניין הקודים לא נחקר עדיין דיו , וייתכן שיש בו כדי להחליף , או לפחות לחזק ולהעשיר , את מושג המוטיבים . המושג " מוטיב" משמש הרבה להסברת דמיון בין סיפורים 72 שונים , הן בחקר הספרות והן בחקר הפולקלור . ואולם השימוש במוטיב מסוים , בין במודע ובין שלא במודע , איננו נזקק בהכרח לקשר לטקסט אחר שבו מופיע אותו מוטיב . לכן גם ניתן למצוא מוטיבים דומים בספרויות עממיות שבעל פה ובספרויות אמנותיות כתובות , אף על פי שאינן מכירות כלל זו את זו . לעומת זאת , שימוש בקודים יוצר זיקות טקסטואליות הכרחיות בין היצירות הספרותיות השונות במרחב התרבות הנתון . המודעות לקודים נמצאת במחקר , ואשען כאן על שתי התייחסויות אליה . בויארין , במחקרו שנזכר לעיל , מציין שאחת הלשונות שבהן משתמשת המערכת האינטרטקסטואלית ליצירת דיאלוגים היא לשון הקודים הספרותיים תרבותיים . לשון זאת קיימת בתוך המקרא עצמו , במרכיבים הספרותיים השונים שלו , ובמהמורות והחספוסים שהטקסט המקראי מש...
אל הספר