משפט הרועים והצלת הצאן (לד, א־טז)

א ויהי ךבר יהוה אלי לאמר י : ב בך אדם הנבא על רועי ישראל הנבא ואמר ת אליהם לרעים 1 1 pK rD אדני יהוה 1 הוי רעי ישראל אשר היו רעים אותם הל 1 א הצאן ירעו הרעים : ג את ה חלב תאכלו ואת הצמר תלבשו הבריאה תזבחו הצאן לא ? : י את הנחלו ת לא חז-קתם ואת החולה לא ךפאתם ולנשברת לא חבשתם ואת הנךחת לא השבתם ואת האבךת לא בקשתם ובחזקה רדיתם אתם ובפרך : ה ותפוצינה מבלי רעה ותהיינה לאכלה לכל חית השדה ותפוצינה : ו ישגו צאני בכל ההרים ועל כל גבעה רמה ועל כל פני הארץ נפצו צאני ואין דורש ואין מבקש : ז לכן רעים שמ ^ ו את ךבך יהוה : ח חי אני נאם ו אדני יהוה אם לא יען היות צאני ו לבז ותהיינה * צאני לאכלה לכל חי-ת השדה מאין רעה  אל הספר