עת לאהבה ( 1991 ) הוא סרטו התשיעי של מוחסן מחמלבף . זהו הסרט הפותח את תקופת היצירה השלישית שלו , שבה בחר לראשונה , לדבריו , לנקוט בסרטיו גישה רלטיביסטית , בניגוד לגישה האבסולוטיסטית והדוגמטית שאפיינה את שתי תקופות 1 היצירה הקודמות בעבודתו כבימאי קולנוע . הסרט זכה לתשומת לב הביקורת העולמית כשהוצג בפסטיבלים שונים . להבדיל מתשומת הלב בעולם החופשי , באירן , 2 מולדתו של מחמלבף , הוחרם הסרט במשך חמש שנים . מאז , היה מחמלבף לאחד הבולטים , המוכרים והנערצים שביוצרי הקולנוע האירני . מעניין לציין כי קשה מאוד עד בלתי אפשרי למצוא מכנה משותף לסרטיו השונים , שהרי הם שונים זה מזה לא רק בתוכניהם , אלא גם בסגנונם ואף בגישותיהם הקולנועיות . אני מציין זאת משום שעת לאהבה הוא סרט יוצא דופן ונועז בגישתו הקולנועית , ויש בו מעין הצעה 3 קולנועית ופילוסופית , שלא זכתה למיטב ידיעתי לפיתוח בסרטיו הבאים . בהקשר של הקולנוע האופציונלי , הוא מייצג עבורי את האופציונליות שביצירה ובפרשנות . ואכן , רוב הביקורות וההתייחסויות לסרט מציינות היבטים שונים של הגישה
אל הספר