המשחק ותפקידם של השחקנים

מכלול ההבעה והמשמעות , שמתפרש אצלי כמשוקע במשחקם של השחקנים על ידי הבימאי , הנו בוודאי אחד מן ההישגים הגדולים והבולטים של שני הסרטים . בסרטים משתתפים שני שחקנים בלבד , אך הם מגלמים תשע דמויות שונות . יתר על כן , כל אחת מן הדמויות משנה את פניה ואת התנהגותה – הן מאופציה לאופציה והן במהלך התפתחות היחסים הנרקמת בסצנות עצמן . הרעיון של רנה מרשים במקוריותו ובמורכבותו : שני שחקנים צרפתים מגלמים שלל דמויות אנגליות , בלא שהמחזה הוסב למציאות הצרפתית . כך , למשל , הדיאלוגים הנשמעים בצרפתית משמרים את ההומור האנגלי המיוחד . המחוות , הרמיזות , הנימוסים והיעדרם – מבטאים כולם את המקובל בתרבות האנגלית של 23 עת התרחשות הסיפור , ולאו דווקא בזו הצרפתית . השחקנים – גבר ואישה – המופיעים , כאמור , כל אחד במספר תפקידים לסירוגין , נמצאים על המסך כמעט בלא הפסקה . מדי פעם יוצא מן המרחב המצולם אחד או אחת מהם וחוזר בדמות אחרת . גם כאשר נשאר רק אחד מהם , הוא מדבר אל עצמו על פי הקונוונציה המקובלת בתאטרון , ולהבדיל – באופרות סבון , קונוונציה הנחשבת לבלתי קולנועית , לפחות בקולנוע הראליסטי . משחקם של אזמה ( Sabine Azem...  אל הספר