" הזמן , " " מחוללי המציאות , " " טבעה של המציאות" – ראינו שהסרט עוסק בכל אחד מן הנושאים הללו . במונחים מודרניסטיים אנו נדרשים לעקיבות ולשלמות רעיונית , ועל כן כל נושא אשר נבחר לעקוב אחרי השתלשלות ייצוגיו בסרט מחייב אותנו לבחור גם במערכת עקיבה של תשובות לשאלות המתעוררות במסגרתו . יתר על כן , אותה מערכת תשובות עקיבה , הנוגעת לנושא אחד , אמורה להשתלב במערכות שונות של תשובות עקיבות לשאלות העולות לגבי הנושאים האחרים שבסרט ולחול גם עליהם . הפילוסופיה הקלסית מתיימרת לתת תשובות שלמות ועקיבות לכל שאלות המהות שהיא מעלה . הגישה הרציונליסטית בכלל והמודרניסטית בפרט מצפה להתייחסות עקיבה וקוהרנטית בהתאם לכך . הסרט ראן לולה ראן , להבדיל מסרטו של קישלובסקי כוחו של מקרה , הוא יצירה פוסט מודרניסטית . על כן , אין הבימאי מייצג בו דרישה או ציפייה למערכת תשובות עקיבות , קוהרנטיות ושלמות . ואפילו דרש זאת , הדבר היה נראה כמשימה כמעט בלתי אפשרית . גודש התופעות המעוררות עניין , שאלות ותמיהות איננו מאפשר להתמודד באופן רציף ושוטף עם כולן . הרוח הקלה והמשעשעת , שיוצר סגנונו של הסרט , עוזרת לנו לחוש ולהבין כי השאלו...
אל הספר