הדרישה הבלתי מתפשרת של אידה מאביה שיחדל להיפגש עם גברת ק' איננה סימפטום שנוצר כמו שפרויד טוען , עקב הדחקת המיניות ( הייצוג מעורר הקונפליקט ) או עקב שרידי אהבה אדיפלית לא מיושבת בינה ובין אביה , שנמצאים ברקע של מערכת היחסים שלה עם מר , 'ק אלא מקורה בתצורת התארגנות האגו , ואם לנקוט ניסוח קשוב יותר לממד הזמניות אזי מקורה במוגבלות מרחב אפשרויות העצמי להיות נוכח בהווה . את השינויים בהתנהגות של אידה עקב חוסר יכולתה לפרש את מקצת האירועים שפקדו אותה אין הכרח להסביר כתוצרים של ההדחקה , אפשר להסבירם כתוצרים של גריעה ניכרת מיכולתו של העצמי , המושלך על אופק אפשרויות העתיד שלו , לחזור לעבר ולהגיח ממנו אל ההווה . במקרה של אידה , ללא נוכחותו של מר ק' בעולמה ( לא היותו פיזית אתה , אלא קבלתו את עולמה , ( חלקים ספציפיים מעברה נעולים בפניה , ובהתאמה , אפשרויות עצמי מסוימות נגרעות ממרחב אפשרויות העצמי הפתוח לפניה בהווה . על רקע אופק אפשרויות העצמי המוגבל שכוננו הקשרים המשפחתיים שלה בעולמה של אידה , אופק האפשרויות שנפתח לפניה בזכות הקשר עם מר ק' נחווה כמעין גאולה מעצמה , גאולה מאפשרויות העצמי שחוותה בהקשר ...
אל הספר