מן הדוגמאות שהיידגר נותן כדי להבהיר כיצד ההיות שם מתקיים בעולם עולה , שהבנתו את הדרך שבה האדם מכיר את הסביבה שהוא חי בה מנוגדת להבנתם של הוסרל וקאנט . על פי הוסרל וקאנט אנו זקוקים לסינתזה מנטלית או אינטנציונלית כדי לתפוס את העולם סביבנו כמו שאנו מכירים אותו . כלומר , לדידם אירוע התפיסה נזקק לפעילות של התודעה . כאשר היידגר מתאר כיצד אנו מכירים את הדברים סביבנו , הדוגמאות שהוא נותן מניחות כבר מעורבות של ההיות שם עם סביבתו . לדידו אין אנו תופסים פרספקטיבות שעוברות סינתזה המאחדת אותן לכדי אובייקט . כמו כן , אין אנו משדכים לאובייקט פעולות המתאימות לתכונותיו הפיזיקליות , אלא החפצים מקבלים את משמעותם מתוך מרחב המשמעות הפרקטי , מתוך האופן שבו אנו מפעילים אותם בעולם שמאורגן במונחים של מטרות שהאקזיסטנציאל דאגה נמצא בבסיסן . הפירוש הפנומנולוגי הזה הוא אפוא לא הכרה כלשהי של תכונות קיימות של ההוויה , אלא הגדרה של מבנה היותם . ואולם בתור חקירת ההוויה היא בדרך עצמאית ומפורשת מביאה את הבנת ההיות , אשר לעולם כבר שייכת Heidegger 1996 , p . 58 14 להיות שם ו"חיה ונושמת" בכל התנהגות שלו עם הישים ... ההיות ...
אל הספר