בפרק השמיני הבאתי מתוך הסכמה את דברי רייל , ש״כאשר אני מעיין במה שחשבתי ועשיתי אתמול , לא נראה שיש איזשהו אבסורד בהנחה שהדברים האלה יכולים היו להיות צפויים מראש , לפני שעשיתי אותם״ . דברי רייל נסבים על מעשיי בעבר , אבל כמו שראינו עם התפתחות המהלך בפרק , הם תקפים גם למעשיי בהווה . כמו שאומרת בוק : ״אנשים אחרים יכולים באופן עקרוני לנבא את פעולותיי 1 בוודאות גמורה״ . דברים נכוחים ונחרצים אלה , ליבת העמדה הקומפטיביליסטית כמו שהצגתי אותה עד כה , מחפים על קושי . החזון הרוחני אינו סובל גבולות ומגבלות , והרעיון שאנשים אחרים יכולים עקרונית לנבא את מעשיי בעתיד גובל את החזון בתוך גבולות . המסר הסמוי שלו הוא – תינשא על ידי חזונותיך והגיגיך ככל שתינשא , תרחיב את גבולות האפשרי ככל שתרחיב , האפשר אינו אין סופי או בלתי מוגבל . הוא ניתן לתיחום על ידי אחרים שמקיפים אותך במבטם . זהו רעיון מעיק , שחוסם ומדכא את הרוח החופשית . או כך לפחות נראה ומורגש . המשימה הפילוסופית , כמו שהגדרתי אותה מראש , היא הבהרה של מושגי החופש היומיומיים שלנו . היא מובחנת אפוא ממשא של חזון מתמיר ( מלשון ״המשא אשר חזה חבקוק הנביא...
אל הספר