אוסטין מביא בדבריו לביטוי מדויק את האינטואיציה הליברטנית , שבעולם דטרמיניסטי אין קיום לחופש , ושמרווח התמרון שעולם כזה מאפשר ( ״הכרעה אחרת של הפועל , בנסיבות היפותטיות שונות מאלה שהתקיימו בעולם האקטואלי , הייתה מולידה תוצאות אחרות״ ) אינו יכול לשאת את משקלה של התביעה הגלומה בחופש ל״מרחב של אפשרויות״ . אוסטין טוען כאמור שדרישת ה״יכול״ תובעת שבלא כל הפשטה , באותן נסיבות קונקרטיות עצמן שבהן פעל הפועל , יתקיים צומת של דרכים שונות , שכל אחת מהן ממשיכה את השתלשלות העניינים מן המפץ הגדול . ניסוח נקודת המחלוקת בין האינקומפטיביליסטים ( אוסטין ) לקומפטיביליסטים ( מור ) במונחי הדרישה להתפצלות במהלך ההיסטוריה העולמית הקונקרטית ( כך שבאותן נסיבות קונקרטיות עצמן תתקיים פרשת דרכים ) מאפשרת הצגה ברורה ונקייה יותר של האתגר הליברטני שמציבים הקומפטיביליסטים כלפי הפרשנות האינקומפטיביליסטית לחופש ול״יכול אחרת״ . טעם הדבר הוא שניסוח המחלוקת במונחים אלה משוחרר מהסיבוכים שכרוכים בהבנת המושג סיבתיות , ומהצורך לנסח את העמדות היריבות במונחים סיבתיים ( סיבוכים אלה קשורים , בין השאר , במצולותיה של הבעיה הפסיכופיזי...
אל הספר