כמו שטענתי , הדטרמיניזם עומד על כך שהאדם הוא חלק מסדר הטבע , ולרצונותיו ולמעשיו יש השפעה של ממש על מהלך חייו ועל מהלך הטבע ( הראשון כלול בשני . ( האדם עצמו ( וליתר דיוק רצונותיו , החלטותיו ומעשיו ) הוא חוליה בשרשרת הסיבות והתוצאות – כך טוען הדטרמיניסט – ואין אפוא שחר להאשמה המבולבלת שהדטרמיניזם הופך אותו לנוצה שמיטלטלת ונהדפת בחוסר ישע אנה ואנה על פני אוקיינוס החוקיות , על ידי סיבות " חיצוניות" טבעיות . הסיבות הטבעיות אינן מניה וביה ( ואינן כולן ) " חיצוניות , " והיקבעותם של מעשים על ידי סיבות אינה מוציאה את היקבעותם על ידי האדם עצמו ( קרי , על ידי רצונותיו והחלטותיו של האדם . ( בהמשך נראה שגם תיאור זה של האדם כ"קובע בעצמו" את מעשיו אינו חף מקשיים . אבל הקושי שרצוני לבודד בשלב הנוכחי , הנסב על המושג " יכול אחרת , " מתמקד ברעיון שפעולה חופשית ארוגה בתוך שרשרת סיבתית דטרמיניסטית . הקושי הזה מתעורר כלפי עצם המתווה הכללי הקומפטיביליסטי , באשר עיקרו של מתווה זה ביאור של המושג ״חופש״ באופן שאינו פורץ את הסדר הדטרמיניסטי של הסיבות הטבעיות . כדי לבטא את הקושי הזה , אשתמש בניסוחו של מור , המעמי...
אל הספר