״המעבר מ'הזיקה החיונית בין פועל לבין פעולותיו' אל ' סדר הטבע' ואל הנחת רצף סיבתי עלול לעורר ספקות ואי נחת״ ( מדבריי לעיל . ( מה טבעי יותר מאשר לומר שברצף שראשיתו בפועל ואחריתו בפעולה , ממוקמים גם הרצון לפעול או ההכרעה לפעול ? האין אלה שיאם ומסקנתם של " תהליכי קבלת ההחלטות" לקראת הפעולה ? פילוסופים התריעו על כך שאופני דיבור תמימים וטבעיים עלולים לפעמים להוליך את המחשבה שולל ולקלוע אותה למבואות סתומים . התרעות מעין אלה לא נועדו לשלול או לבקר את אופני הדיבור התמימים – להם אמנם יש מובן תמים ולא מזיק . מקור הסכנה הוא בהבנה לא נכונה שלהם , ותרופתה בהאזנה רגישה לאופן שבו הם מתפקדים בשיח . המשפט " דבריי נפלו על אוזן ערלה" עלול להוליד מסקנות מוזרות ביותר באשר לתכונותיהם ונוהגם של " דברים" אם נבין אותו על רצף אחד עם המשפט " הטילים נפלו בשטח פתוח . " הסכנה אינה טמונה בכך שנבין אותו " כפשוטו , " אלא להפך – שנבין אותו שלא כפשוטו . " פשוטו" של המשפט עולה מתוך ההקשר שבו נאמר , עוקצו , אופן השימוש בו . בהקשרו , המשפט הזה עומד על רצף אחד עם המשפטים " היא לא האזינה לי ברצינות , " " היא הייתה אטומה לדברי...
אל הספר