מבשרי הקומפטיביליזם והאינקומפטיביליזם בעת העתיקה

הפילוסופים היוונים הגדולים – אפלטון ואריסטו – לא הציגו בפירוש את השאלה הפילוסופית שאנו מתלבטים בה , שאלת היחס בין ההיקבעות של סדר הטבע ובין החופש האנושי . אריסטו מנסח בפירוש את העיקרון שכפייה פוטרת מאחריות – עיקרון שהוכר כאמור בכל שיטה מוסרית ומשפטית , גם במסורת האפית היוונית הקדומה – אולם הוא לא העלה על דעתו שסדר הטבע יש בו משום כפייה כזו . בשתיקתו של אריסטו , בהתעלמותו מהשאלה הפילוסופית שלנו , יש שרואים גרסה מוקדמת של העמדה הקומפטיביליסטית שלפיה אין כל הצדקה לראות בסדר הטבע כפייה ואין כל ניגוד בין היקבעות בתוך סדר הטבע ובין אוטונומיה , אחריות וחופש . לפני שאפנה בפירוט לעמדה זו , אזכיר בקצרה את יריבתה הקדומה . ההרחבה של המבט ממושג הכפייה היומיומי אל עבר ההיכפפות השפינוזית לסדר הטבע עולה כבר אצל היוונים הקדמונים ( דמוקריטוס ואחריו הסטואיקנים , ( שתפיסת הטבע שלהם הייתה – בדומה לתפיסה המודרנית במאה השבע עשרה – אטומיסטית ודטרמיניסטית . אלה חשו בקושי המודרני , וצאצאיהם הרוחניים , האפיקוראים , נחלצו מן המצר בכך ששברו את השרשרת של הסיבתיות הדטרמיניסטית והניחו שלא כל תנועותיו של האטום נקבעות ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן