בפתח השער

בתוך הגותו של סארטר המוקדם אפשר להבחין בין מחשבתו בשנות השלושים ( 1940–1936 ) לבין מחשבתו בשנות הארבעים . ( 1946–1941 ) עיקר כתביו הפילוסופיים של סארטר בשנות השלושים הם מחקרים פנומנולוגיים של התודעה , וכתיבתו היא בעיקר בהשראתו ובהשפעתו של הוסרל . בתחילת שנות הארבעים מתמסר סארטר לאונטולוגיה של היידגר , ובונה את הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית וההומניסטית שלו בהשפעתה של אונטולוגיה זו . אמנם , כפי שמראה קליינברג , סארטר קרא את היידגר עוד בשנות השלושים , קריאה שהייתה לה השפעה על מחשבתו ואף על האופן שבו הבין את הוסרל והתמודד עמו . אולם , כפי שקליינברג עצמו מדגיש ומראה , עדיין מקור ההשפעה העיקרי על סארטר בשנות השלושים היה הוסרל , וטעות לחשוב שהתקופה ההיידגריאנית קדמה 1 לתקופה ההוסרליאנית . החלק הראשון של ספר זה יאורגן בהתאם להתפתחות זו במחשבתו של סארטר , מהמחקרים הפנומנולוגיים בשנות השלושים ועד המחקרים האקזיסטנציאליסטיים בשנות הארבעים , תוך הדגשת ההשפעה הרומנטית על מחשבתו : מתפיסותיו הרומנטיות את הדמיון כמפתח לחירות בשנות השלושים ועד לתפיסותיו – הרומנטיות לא פחות – את האדם האינדיווידואל כסובייק...  אל הספר