סיגל בן רפאל גלנטי ואלון פאוקר ראשית דבר התנהגותם של הקיבוצים כלפי הזירה הפוליטית והביורוקרטיה הממלכתית , מאופיינת במובנים רבים כהתנהגות של "מגזר חברתי" מובהק שעשוי להמריץ אותו לפעול לקידום האינטרסים הספציפיים שלו n 1 n . ( Dollcry , 2001 ) התגייסותם בעבר של הקיבוצים לתהליכים פוליטיים ומהפכניים ברורים וזיקתה הרשמית של "התנועה הקיבוצית" למפלגות תנועת העבודה ( מפלגת העבודה ומרצ , ( הקיבוצים נוטים להתנהג כ"תנועת יישובים לא פוליטיים" ותופסים עצמם במידה רבה כ"קבוצת אינטרס" ובהתארגנות חברתית הפועלת לשינוי מדיניות לטובתה . ( Gerber , 1999 , pp . 21-36 ) סוגיה זו ראויה להיחקר מעצם העובדה שבמקור ראו הקיבוצים את עצמם כחוד החנית של היישוב ושל מדינת ישראל ופעלו ליישם בגופם את האידיאל הציוני הסוציאליסטי - התיישבות וקביעת הקפד הישראלי במסגרות קולקטיביות תוך יישום יעדי ביטחון , חקלאות ותעשייה ( פז ישעיהו וגורני , , 2006 עמ' . ( 2-1 הקיבוצים ביקשו אז להשפיע על הזירה הפוליטית דרך היותם חלק אינטגראלי של תנועת העבודה השלטת למן ימי היישוב ועד 1977 ( אייזנשטדט , . ( 1967 אולם בינתיים ירדה תנועת העבודה מן...
אל הספר