בדגם הקיבוצי הקלסי מקובל לראות שיטה של דמוקרטיה ישירה שיש בה שיתוף מרבי של כל חבר וחברה בתהליכי קבלת החלטות . שיתוף זה מתממש קודם כול בזכותו של כל חבר להשמיע את קולו ולהצביע ב'אספה הכללית' ( או 'השיחה' כפי שכונתה בקיבוצי הקיבוץ הארצי . ( האספה הכללית היא המוסד הריבוני העליון במגוון רחב של תחומים , מקביעת נורמות כלליות , דרך מינויים והכרעות בעניינם של אנשים מסוימים ועד לשיפוט . נדבך נוסף של הדמוקרטיה הקיבוצית המשתפת בנוי על ריבוי של תפקידים ציבוריים וועדות ממונות רבות בכל תחומי החיים ( בין עשר לעשרים ועדות בכל קיבוץ , ( שמכהנים בה חברים וחברות בהרכב מייצג מחושב , מומחים לצד אנשים מן השורה . עוד נדבך הוא 'הרוטציה , ' שהיא תחלופה תדירה של בעלי תפקידים ושל חברי הוועדות . הרוטציה מספקת אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות לכל חבר הרוצה להיות מעורב בתהליך קבלת ההחלטות ובביצוען המעשי . יתרה מזו , השותפות בבעלות על הנכסים , שהם מקור פרנסה ומקום עבודה לרוב חברי הקיבוץ , אפשרה לגבש שיטה של דמוקרטיה מעשית במקום העבודה . חברי הצוות אמורים להיות מעורבים בקביעת המדיניות ובביצועה , וגם בבחירה תקופתית של המנהל ...
אל הספר