באמצע שנת 1956 כבר נצבר באיחוד כעס אצור כלפי מפא"י שהיה על סף פריצה לסיעה איחודית נבדלת , או לחיפוש דרכים אחרות להבראת המפלגה . אליעזר שושני ואחרים דיברו בלהט על הצורך "להציל את המפלגה" ביולי . 1956 כבר אז החלו מתעבים ענני המלחמה מעל מדינת ישראל . פעולות הפדאיון , עסקת הנשק המצרי רוסי , פעולות התגמול והמתח בין ישראל לסוריה בענייני מים - כולם הכתיבו לתנועה הקיבוצית סדר יום שהסיט את תשומת הלב מענייני הפנים של המדינה , וביניהם עניינים פנים מפלגתיים . זאת הייתה תקופה של עבודות ביצורים בקיבוצים בעזרת מתנדבים מהעיר , של דאגה להגנת יישובי הספר , ובתחום הפוליטי - של חרדה מפני איום המלחמה ' . שיא התהליך היה במבצע קדש , שנגמר בניצחון צבאי מזהיר של צה"ל , תחת המנהיגות הבלתי מעורערת של בן גוריון . 1 התבטאות נדירה של מנהיג האיחוד , מלבד נאומיו ה"ניציות" של בן אשר , נמצאת במכתב של אזניה , כבר בינואר . 1956 במכתב מדבר אזניה על הסכנה של פתיחת מלחמה על ירי מצרים כאשר זו תגיע למלוא עוצמתה , והוא שואל : " אם מלחמה היא בלתי נמנעת - האם אין עלינו לקבוע את מועדה . " ? ייתכן מאוד שהישרדות המכתב הזה ( ולא אחר...
אל הספר