המשבר הכלכלי שפקד את הקיבוצים באמצע שנות השמונים היה לרעידת אדמה של ממש . המשבר אמנם היה כלל לאומי , אבל בקיבוץ הוא הכה שבעתיים . חובותיהם של קיבוצים רבים תפחו במאות אחוזים , ארגוני קניות והתארגנויות אזוריות מצאו את עצמם פתאום על סף חדלות פירעון , והכול פנו ל'הצלה' מן הבנקים והממשלה . חודשים ואף שנים של מאמצים אדירים נדרשו כדי לפלס דרך אל היציבות . בינתיים גבר זרם העוזבים את הקיבוצים — בעיקר מקרב הבנים והבנות — והתרבו הקולות שערערו על סדרי החיים שהתקיימו בקיבוץ עשרות שנים . שלושה דורות אחרי הקמת הקיבוץ הראשון , דגניה , התפשטה התחושה ש'הקהילה לדוגמה' שביקשו להקים ולבסס כאורח חיים יציב ומשגשג איבדה את הילתה . רבים קראו כעת לקבוע הסדרי חיים חדשים . ברחבי התנועה הקיבוצית הלכו והתפשטו שינויים בכל תחומי החיים והחל עידן חדש בתולדותיה . בין הדפוסים החדשים שהונהגו ביישובים רבים בראשית שנות התשעים התבלטו במיוחד איחוד תקציבי צריכה מתוך הפרטה של שירותים והעברת סכומי כסף לחברים בצורה של שכר משפחתי , ביטול האספה הכללית השבועית , הנהגת תשלום על ארוחות , פתיחת בתי הילדים לילדים מן החוץ , ומינוי מועצה ...
אל הספר