היחס כלפי הנערים האונסים

העיתונות הכללית נוטה שלא להבחין בין נערי קיבוץ שהשתתפו במעשה האונס , ובין נערים אחרים בקיבוץ . הטענה העיקרית העולה מתוך הכתבות היא כי ההילה הערכית שהקיבוץ התעטף בה רוב שנות קיומו , ההילה שהפרידה בינו ובין סביבתו , כבר אינה קיימת . הנערים מתוארים כתוצר של רחוב קיבוצי מבולבל , שאינו משרטט קווים ברורים למותר ולאסור , ולכן מוליך לסלחנות כלפי סטיות שונות . יש כתבות ( כדוגמת הכתבה במעריב , ( 10 . 11 . 1992 המרחיקות לכת עוד יותר ומתארות את מעשה האונס שאירע בקיבוץ שומרת כביטוי לתהליכי השחתה כלליים העוברים על התנועה הקיבוצית . החברה הקיבוצית ( שם ) מתוארת כמגזר מפגר המצמיח פירות באושים בדמותם של האנסים . העיתונות מרבה לתאר את הנערים שהורשעו באונס כנערים רגילים , חיוביים ומשתלבים , נערים ללא בעיות אישיות או חברתיות , ולכן , אם קיימת סטייה , המסקנה היא שאין היא קשורה בתכונת אופי ייחודית כזאת או אחרת של הנערים , אלא היא תוצר של מערכת חברתית ערכית רחבה יותר . העיתונות הארצית גם מרבה לעסוק בשאלת המעמדות והמשאבים הבלתי שווים העומדים לרשות הנערה לעומת אלה הניתנים לנערים , ושוב ושוב חוזרים בה מונחים כמ...  אל הספר