על-פי תפיסתו של חרות העבריינים הס קורבנות של נסיבות סביבתיות ותרבותיות , על כן כדי לשקם אותם יש לשנות את סביבתם התרבותית : " אדם לא נולד עבריין . גם אתה וגם אני יכולנו להיות עבריינים אילו נולדנו במקום שהם נולדו . אם נולד בסביבה עבריינית , אביא אותו לסביבה שאיו בה עבריינות . אם נולד למשפחה הרוסה , אב שיכור ואם נכה , אתן לו משפחה בליגה הלאומית של הקיבוץ . " העבודה הייתה בעיניו מרכיב מהותי ומרכזי בחיי האדם ובתפיסת עולמו ו "עשרת הדברות שלי מסתכמות ב'עבודה . ' מי שעושה טריקים בעבודה , אני מעיף אותו . " חרות אינו מאמין באנשי מקצוע , לא בפסיכולוגים , לא בקרימינולוגים ולא בעובדים סוציאליים - "לא מאמין בהם . כולם שווים ל .... אף אחד מהם לא יודע מה זה קיבוץ . הם יהרסו את הקיבוץ עם כל החכמה שלהם ... אני מזלזל ככל הדוקטורים האלה . הם חיים מהמצוקה , הם לא חיים אותה . " חרות אינו אוהד גם את הממסד הפורמאלי , וזאת בלשון המעטה . לטענתו הממסד עוסק יותר מדי בעניינים ביורוקרטיים ופחות מדי בשיקום . להערכתו הממסד האקדמי והטיפולי אינו אוהב אותו ואת החלופה השיקומית שהוא מציג .
אל הספר