פרק שני אקטיביזם מדיני ורדיקליזם מעמדי: התנועה לאחדות העבודה והמפלגה לאחדות העבודה־פועלי ציון (1948-1944)

רוב אנשי סיעה , 'ב בייחוד אנשי ההנהגה , לא ששו להקים מפלגה חדשה , קטנה , במסגרת תנועת הפועלים , אבל רצונם לפעול במפלגת המעמד הגדולה נבלם על ידי הנהגת מפא"י ורוב חבריה . סיעה ב' הרדיקלית מצאה את עצמה נדחקת לשוליים במפלגה שעברה תהליך של מיסוד והתבססות אינטרסים פוליטיים של ההנהגה וקבוצות כוח מקומיות , ובסופו של דבר נאלצת לפרוש מן המפלגה הגדולה ולהקים מפלגה עצמאית . כמפלגה עצמאית היה על התנועה לאחדות העבודה להיאבק על השגת כוח פוליטי במערכות בחירות ובמוסדות שבהן הייתה מיוצגת ולפעול על פי הכוחות והאילוצים הפועלים על כל ארגון פוליטי , גם כאשר אנשיו סבורים שקיומם ופעולתם משרתים אך ורק את האידיאולוגיה . מפלגות פוליטיות במשטרים דמוקרטיים ניצבות בפני ארבע דילמות ארגוניות.- א . בחירה בין ניסיון למימוש הפרוגרמה לבין הישרדות . ב . בחירה בין חלוקת תמריצים קולקטיביים ( זהות , סולידריות , אידיאולוגיה ) לכלל החברים והתומכים , לבין חלוקת תמריצים סלקטיביים ( משרה , כוח פוליטי , כסף ושווה כסף , יוקרה ) לחלק מהם . ג . בחירה בין הסתגלות לסביבה לבין ניסיון לשלוט עליה . ד . בחירה בין חופש פעולה למנהיגות לבין א...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית