פרק ג מן המחשבה המשפטית הנאצית עד 'חוק האדמה'

ל אחר הוצאתו נפילת של הנאציזם האויב אל חזר מחוץ שמיט לאנושות לעסוק ואל , במובן מחוץ מסוים לתחום , הערכים בסוגיית . עניין זה קשור אצלו במיוחד - אבל לא באופן בלעדי - לדמות האויב המוחלט , והוא מופיע בספרו תיאוריה של הפרטיזן מ . 1963 אר באופן פרדוקסלי , הוא לא השתמש כלל באויב המוחלט , שהוא צדו האחר של המושג מלחמת השמדה , כדי להציע תיאוריה של הנאציזם - שהפר בכל זאת את האויב המהותי לאויב מוחלט במובנו של שמיט — אלא כדי להציע תיאוריה של המלחמה הגרעינית . וכך , בהתיקו את שאלת ההשמדה לעבר האפשרויות שהנשק החדש מזמן , שמיט מתחמק מן החשיפה הרדיקלית ביותר של עצם טבעו של הנאציזם . ההתפתחות הטכנית והתעשייתית הביאה את כלי נשקו של האדם לרמה שבה הם כלי השמדה טהורים ... אמצעי השמדה אלו תובעים אויבים מוחלטים , פן יהיו בלתי אנושיים באופן מוחלט . שכן לא אמצעי ההשמדה הם המשמידים אלא בני האדם הם המשמידים בני אדם אחרים באמצעותם . אם מובן מאליו שלא אמצעי ההשמדה הם המשמידים אלא בני האדם הם המשמידים באמצעותם , כי אז יש להפוך את היחס ששמיט קבע בקטע זה בין אמצעי השמדה ובין אויבים מוחלטים : לא אמצעי ההשמדה הם התובעי...  אל הספר