לימים , עטה גדוד העבודה לבוש של קורבן , סמל של נאמנות שלא נרצתה , של הקרבה ונועזות שנדחו , חלוץ נרדף של העם כולו . כאשר ארעו הדברים - זה לא היה כך . רבים מהפועלים בארץ התייחסו לגדוד בחשד , בזהירות , בכעס , וחלק מהם אפילו בשנאה . אחד הקונפליקטים שהתפתח אז היה בין הגדוד ובין פועלי הבניין השכירים , הבודדים , שהיוו את עמוד השדרה ההסתדרותי . זה בא לביטוי בלשכות העבודה , בחיפוש הקדחתני אחר עבודות בבניין , מקום שבו נתקלו פועלים בודדים בלחץ הקבוצה הגדודאית כשהתחרו על אותם מקומות עבודה ספורים . היום ממעטים לדבר על כך . קטרוגו של דוד רמז , שעמד אז בראש "המשרד הקבלני " ההסתדרותי , על הארוגנטיות של הגדוד , מוצג היום , על-פי פרשנות מסוימת , כקטרוג של נציג הגוף החזק - המשרד הקבלני של ההסתדרות כנגד הגוף החלש - גדודהעבודה הנצרך והמקופח . באותם ימים נתפס ויכוח זה , לפחות בעיני חלק לא קטן מפועלי העיר , בדרך אחרת : כביטוי של קונפליקט בין הגדוד , גוף מאורגן וחזק , לבין הפועלים הבודדים בעיר , החלשים יחסית לעומתו , שרק " המשרד הקבלני " של ההסתדרות , שגם הוא לא גילה עוצמת יתר ויכולת תקיפה בראשית דרכו , נאלץ ...
אל הספר