תופעת העזיבה הפנימית מוכרת זה מכבר . זהו מצב שבו חבר ממשיך לדור בקיבוץ , לעתים אף ממשיך במקום עבודתו , אך פורש ממעורבות בקיבוץ , מחזיק במיצב ( סטטוס ) של חבר מבלי לנהוג כחבר מלא . מצב של "נוכחים נפקדים" מבטא רמה של ניכור כלפי הקהילה . בראיונות לא היו מי שניתן להגדירם החלטית כנתונים במצב של עזיבה פנימית , אלא ברמות שונות של מעורבות חלקית או הסתייגות מהנעשה . מרואיינים אחרים ביטאו במפורש נכונות לעזיבה מלאה . העוזבים , בפועל או בפוטנציה , הם המאוכזבים . אלה נחלקים לשלוש קבוצות : המגיבים על מה שנעשה ( השינויים ;( המגיבים על מה שלא נעשה או שאין כוונה לעשות ; המאוכזבים מהשינוי משום שלא ענה על ציפיותיהם . ? תמיר יש כאלה שיש להם טענות : יש המרגישים שלא ניתנת כיום תשובה לרצונם כתמורה לתרומה ; לעומתם יש הרואים אפילו באמנת עבורה - שיש בה סיכום של הרכה החלטות קודמות וכמה עדכונים לא רכים - סיכה לסערה . והתגובה , לעתים , הסתגרות ( מזכיר , . ( 45 ? לא הייתי בשום צוות שקשור כשינוי- היה לי נוח לא להיות מעורב , זה היה מעין בריחה כזאת , באופן אישי ברחתי ( בן קיבוץ , . ( 40 כאמור , יש השוקלים לעזוב אם לא ...
אל הספר