פרק ט: פערים כלכליים והון חברתי

אחד המאפיינים המרכזיים של הקיבוץ הוא השוויון בין חבריו . אפשר להגדיר ריבוד כמערכת מובנית של אי שוויונות בטובין הממשיים והסמליים של חברה מסוימת . המושג "מובנה" מצביע על סדר בין המרכיבים . אי השוויון אינו מקרי אלא מבטא דפוס מסוים , מתמיד ויציב יחסית , הנשען על רעיונות המצדיקים אותו ונותנים לגיטימציה לסדר הקיים . הדפוסים , מידת יציבותם ומיסודם שונים מחברה לחברה . ( Heller , 1969 ) ייחודה של המערכת החברתית של הקיבוץ לעומת החברה הכללית , הוא מיסודו של השוויון דווקא , ולא מיסוד הפערים החברתיים . בקיבוץ פעלו , ובחלקם עדיין פועלים גם היום , כמה מנגנונים המונעים את התגבשותן של קבוצות מעמדיות מובחנות : העברת כל ההכנסות לקופה המשותפת , צריכה משותפת וסיפוק צרכים באחריות ציבורית ; פיזור הסמכות ורוטציה בתפקידים ניהוליים ; מערכת ערכים ונורמות שוויוניים וכוי . למרות האידיאולוגיה וההסדרים השוויוניים של הקיבוץ נוצרו פערים בין החברים ואלה הלכו וגדלו במשך השנים . הפערים הקיימים אינם גדולים בהשוואה לחברה החוץ קיבוצית , אך די בהם כדי להבחין שיש '' שווים יותר" . ( more equals ) עם זאת , הפערים הקיימים בקיבוץ...  אל הספר