כשהכריז יגאל אלון , שבוע לאחר הוועידות בסוף יוני , 1979 כי רצונו להתמודד על ראשות מפלגת העבודה מול שמעון פרס , ניצבו חריף וחבורתו בפני דילמה קשה . אף שדיוני הוועידה התמקדו בנושא הפוליטי , חריף לא אהב את הפירושים בעיתונות הכללית ואהב עוד פחות את תגובת חברי האיחוד לשאלת המנהיגות והביטוי הפוליטי של התנועה : "הקפדנו לשמור על ביטוי מאוזן , בדעה ברורה , שהתפוקה הפוליטית היא לא בכיוונים שמנסים לתת לה , כולל האירועים של השבת האחרונה " . " בכך רמז חריף להצהרות אלון . הוא הדגיש כי אם היו כוונות פוליטיות אישיות לאיחוד , לא היו אלה כוונותיו . בדבריו באה לכלל ביטוי הזהירות שנקט כלפי פנים כאשר שם בעמדה שווה את הנושא הפוליטי והחברתי . כל פעולותיו רמזו על שינוי סדר העדיפויות שבין התחום הפוליטי לתחום החברתי , אלא שהשינוי שהביאה הצהרת אלון הכריח אותו לסגת מאמירות פוליטיות ברורות כדי להרוויח זמן . באיחוד הופתעו 30 מהצהרת אלון . מבוכה ורוגז שררו בקרב חריף וחבורתו . אלון טרף את קלפיהם . התכניות הפוליטיות לגיבוש הכוח החדש במפלגת העבודה הועמדו במבחן קשה . לנוכח המבוכה שזרעה הצהרת אלון בקרב חברי הקבה"מ לא היה...
אל הספר