ארנה שמר י בעת הנסיעה לשדרות אני מאזינה לחדשות . גם הפעם הקריין מדווח ששוב נפלו בעיר ובסביבתה רקטות "קסאם . " התחושה היא שאני נוסעת למקום רחוק , אחר , הנתון במציאות לא מוכרת ומדאיגה . גם עוזרות המחקר מתארות ביומן השדה את אותה חוויה בעת הנסיעה . אבל שדרות לא רחוקה . הנסיעה אליה נמשכת פחות משעה מביתי שבמרכז הארץ . שדרות רחוקה במובן אחר . היא רחוקה בתודעה . היא מתויגת "שם" — עיר פיתוח , פריפריה , מלחמה , הרבה עולים חדשים ... אותה התחושה קיימת בקרב תושבי שדרות שמדברים איתנו על "אנחנו" ו"הם "ה , " אזרחים סוג ב "' אל מול "אנשי מדינת תל אביב . " הקסאמים מציפים פגישות רבות בינינו לבין המרואיינים . חלק מהפגישות מתחילות או מסתיימות בסיור במקומות שבהם פגעו הקסאמים , המרואיינים מספרים על חוויות מהתרעת "צבע אדום , " או שמתוודים ומשתפים בחרדות שמציפות אותם . אני לא יכולה שלא להסס ולפקפק בחשיבות מחקר ארגוני חברתי בשעה שהקהילה הנחקרת נתונה במלחמת עורף מתמשכת , שאנשיה חיים באי ביטחון קיומי , שילדיה שרויים בחרדות . אבל התשובה לספק שאני . 1 המחברת מורה לעוזרות המחקר נועה פולבר , מוריה בן ששון ושירי בורנ...
אל הספר