במהלך מלחמת העולם השנייה נטלו חברי בית"ר חלק חשוב במאבק העיקש על שמירת החיים בגטאות , במעשי ההתקוממות ובמרידות . מרבית חברי ההנהגה הוותיקה של בית"ר בפולין ובארצות הבלטיות נאסרו על ידי הסובייטים , אולם המנהיגות הצעירה אשר קמה תחתיה הצליחה להנהיג את הנוער הבית"רי בגטאות ולהוביל לאחדות ושיתוף פעולה עם תנועות הנוער האחרות . אין ספק כי ניסיונם הצבאי המוקדם של רבים מחברי בית"ר והאצ"ל בצבאות פולין וליטא תרם לקידום רעיון ההתקוממות וביצועו הלכה למעשה בגטאות השונים . למרות היריבות האידאולוגית שהתקיימה בין תנועות הנוער החלוציות ובין בית"ר לפני פרוץ מלחמת העולם , חתרו מנהיגי התנועה בגטאות לאחדות עם התנועות האחרות . אחדות זאת אכן הושגה בדרך כלל ואווירת שיתוף הפעולה התקיימה בין התנועות במרבית הגטאות למעט בגטו וארשה . השאיפה לאחדות אמנם נותרה קיימת גם עם סיומה של המלחמה , אולם עם חלוף הזמן התגבשה כל אחת מתנועות הנוער באורח עצמאי . חברי בית"ר שנותרו בחיים לאחר המלחמה שמו להם למטרה להקים מחדש את תנועתם ברוח הספר רעיון בית"ר של ז'בוטינסקי . למימוש מטרתם נעזרו בחיילי הבריגאדה ובאהרון פרופס , נציב בית"ר ב...
אל הספר