שתיים מהמטלות החשובות של מערכת הבקרה היא לחזות את עלות גמר הביצוע של הפרויקט ואת מועד סיומו . הן מתבססות על ניתוח ביצועי הפרויקט עד לנקודת הבקרה ושימוש באקסטרפולציה לגבי הערכת הביצוע בעתיד . קיימות שתי גישות קיצוניות לחיזוי : הגישה התכנונית והגישה הביצועית . הגישה התכנונית . בבסיס גישה זו קיימת הנחה , שהגלישות , שבוצעו בעבר , אינן מאפיינות את העתיד והן נוצרו כתוצאה מנסיבות מיוחדות שלא תחזורנה על עצמן . כלומר , מכאן ואילך תתבצע העבודה בהתאם לתכנון המקורי . כדי להצדיק את השימוש בגישה זו , יש לזהות את הגורם לחריגה ולוודא כי השפעתו לא תימשך . לדוגמה , החריגה נבעה משימוש בספק חיצוני לא אמין והוא הוחלף . הגישה הביצועית מניחה , ש " מה שהיה הוא שיהיה" וכי העבר הוא המנבא הטוב ביותר של העתיד , והגלישות שבוצעו בעבר מאפיינות גם את מה שיקרה בעתיד . אי לכך , יש לעדכן בהתאם את תכנון הפעולות שנותרו . גישה זו מומלצת לשימוש כאשר אין סיבה להניח שהביצועים בחלק הנותר של הפרויקט ישתפרו , מאחר והפרויקט ימשיך להתבצע על ידי אותו ארגון , עם אותם נהלי עבודה ואותם חברי צוות . נשתמש בפעולה E להמחשת שתי הגישות . פע...
אל הספר