הפרקים הקודמים יוחדו לגישות שדנו במדיום הקולנועי מתוך יחסו , כמערכת להודית , למציאות ( ריאליזם , ( או מתוך יחסו לעצמו כמערכת סגורה ואוטונומית ( פורמליזם , סטרוקטורליזם וסמיולוגיה . ( יחוד הטקסט הקולנועי ויחודה של המערכת הקולנועית התבססו על ההנחה שהקולנוע הוא מערכת אוטונומית בעלת גבולות מוגדרים ומבנה פנימי יחודי . להנחה זו נלוותה הנחה מהותית , ולפיה אפשר לגלות באמצעות מחקר את המבנה הפנימי של המערכת הקולנועית או של סרט מסוים . סוגיית היחס שבין הסרט לצופה היתה שולית לדיון בסרט עצמו או ביחסו למציאות . להנחות אלו נלוו הנחות הומולוגיות בנוגע ליוצר , לקולט או למציאות . כלומר , היוצר והקולט הם ישויות עקביות ו"סגורות , " כלומר בעלות מהות אוטונומית , והמציאות החיצונית לתודעתם קיימת כשלעצמה וניתנת לידיעה . הנחות אלו , שהפילוסופיה תמיד תהתה על קנקנן , החלו להתערער בשנות ה 60 בכל ההקשרים הללו . בתחום התרבות החלה מתגבשת תפיסה שלימים כונתה פוסט סטרוקטורלית ( או פוסט מודרנית , ( ולפיה אין יסוד או צידוק להנחות אלו . הפוסט סטרוקטורליסטים החלו לפרק אחד לאחד ובתחומים שונים את הצידוקים העקרוניים והמתודולו...
אל הספר