נברר תחילה מהו טיב החוויה האסתטית של זמן ומרחב , ושל "מהות " האובייקט או הדמות , על פי באזין . עיון במשנתו מגלה תפיסת עולם , שהיא דתית ביסודה , ואכן , ידוע כי באזין היה אדם מאמין . כך לדוגמה , בתארו את חוית הצפייה שהאסתטיקה הריאליסטית שלו מעניקה לצופה . מעבר לטענה שהעיצוב המשכי של הדימוי הקולנועי מאפשר לצופה חירות מסוימת לבחור את הפירוש לצילום , חותר באזין לטענה מטאפיזית , שלפיה מתוך עצם עיצוב משכי זה צומחים מסתוריות הדמות ועומק המרחב הנגלה . כצופים , אנו מצויים ב " אי בהירות ... ביחס למפתח הרוחני או לפירוש שעלינו להעניק לסרט" . היחשפות הצופה למסתורין שבעולם משתלבת עם תפיסתו את הוית הסרט כטביעת אצבע של מציאות שדרכה מביע ה " עולם , " כהגדרתו , ולא האמן , את יופיו ורוחניותו . יחסו של באזין להוויה צילומית זו גובלת ביחס של קדושה . לכן הוא בוחר במילה אלימות לתיאור הטיפול בדימוי המשועתק , לכן הוא מתעב את "מראית העין , " כהגדרתו , של ציור פרספקטיבי ואת מראית העין של רצף העריכה האמריקאי , לכן הוא מדבר על "טוהר בתולי " של הדימוי , על "חטא " הפרספקטיבה ועל "גאולת " המצלמה . לא ייפלא אפוא , שהאסת...
אל הספר