שהותו של דב בלונדון בסתיו 1934 אמנם נתארכה יותר מהצפוי , בגלל המשא ומתן בין בן גוריון לז'בוטינסקי , אך עדיין היתה בגדר אפיזודה שניתנה ליישוב עם פעולתו הסדירה במחלקה ליחסי חוץ , שהמחלקה הערבית היתה מסונפת אליה . לפיכך לא דחקה בו הדילמה , אם יימנה בין פעיליה הבכירים של ההסתדרות וחלק ניכר מפעילותו ותשומת לבו יוקדשו לכינון מערכת היחסים בין הסתדרות העובדים לבין ציבור העמלים הערבים - או יפעיל את יכולתו בטיפוח קשרי חוץ , בעיקר לאנגליה - בייחוד עם הלייבור - ועם חוגים בעלי השפעה בקרב יהדות המערב . עד מהרה התברר כי לא כן הדבר , ושהותו בלונדון היתה ראשונה בשרשרת ארוכה של יציאה לשליחויות שונות באירופה , ולא רק באנגליה . עם שובו ארצה , וכבר ציפתה לו עבודה רבה בנושא , פיתוח רקמת היחסים עם העובדים הערבים . מאז מאורעות תרפ"ט הוא הטיל ספק בסיכוי להידברות עם ההנהגה הקיימת של המפלגות הערביות : החוסיינים ומנהיגיהם , חג' אמין אל חוסייני מופתי ירושלים וקרובו , ג'מאל חוסייני ; אנשי האסתיקלל , בראשות עוני עבד אל האדי , שהיו הראשונים לכונן ארגון מפלגתי שחרג מן המתכונת החמולתית של המשפחות המיוחסות - וכן הנשאשיב...
אל הספר