האידיאולוגיה הקיבוצית נוצרה בתקופה מהפכנית ופעלה כתגובת נגד לתרבות היהודית המגובשת . הייתה זו תשובה למצוקתו הקיומית של דור משכילים יהודים עירוניים חילוניים , אשר אך זה 'גילו' את לאומיותם . הם חתרו לממש לאומיות זו בטריטוריה לגיטימית - קרי בארץ ישראל , פלשתינה בימים ההם - וליישם בה את עקרונות הסוציאליזם אחרי כשלון מהפכת 1905 ברוסיה . המצע האידיאולוגי שלהם הורכב מיסודות כמו : העלייה לארץ , המאבק על העבודה , הערכים הסוציאליסטיים שעמם באו והשאיפה ליצור את דמות "היהודי החדש . " מצע זה נשאר למעשה המסד האידיאולוגי של התנועה הקיבוצית מאז ואילך . בשום שלב , מראשית המאה העשרים ועד סופה , לא נוצרה מערכת חוקים או כללים מחייבת . המצע הרעיוני הזה היה מעין תורה לא כתובה שנפרטה לתקנונים שכל קיבוץ מקבל אד הוק , או על פי תקדימים . ערכי החיים בקיבוץ התגבשו תוך כדי החיים - ובהדרגה : " הקיבוץ קם והיה לא על יסוד משנה אידיאולוגית סדורה . אף במשך שנות קיומו לא נתגבשה בו מערכת ערכים אידיאולוגית סגורה וחד משמעית . מסגרת החיים הקיבוצית ניכרת ומכוונת על פי עקרונות יסוד בכמה תחומים - שבכל אחד מהם ערכים שונים . במשך...
אל הספר